דרשה לבר מצווה לחודש אדר

לקטלוג התפילין.
לטיפים לרוכש תפילין,
לטופס התעניינות בקניית תפילין 
לסרטון 
למשוב לקוחות


ערב טוב ושלום וברכה לכולכם.
אני מבקש תחילה, להודות לכל האורחים, שטרחו ובאו להיות עמנו היום, בשמחת חגיגת בר המצוה שלי.
שבת "שקלים", הינה אחת מ"ארבע פרשיות", המלוות אותנו עד פסח.ראשונה," שקלים" ואחריה "זכור" "פרה"  ו"החודש".
ברצוני לברר את הקשר ואת הלקח של פרשיות אלו, ביניהן וביננו.
שבתות אלו נקבעו בשמותיהן, עוד לפני שנקבע המנהג, לקרוא את התורה לפרשיות השבוע כנהוג היום.
במשנה במסכת מגילה :"ר"ח אדר שחל להיות בשבת, קורין בפרשת שקלים וכו'.." ואילו בתקופת המשנה עדיין לא מוזכר המנהג של קריאת התורה במחזוריות שנתית.
נוסח פרשת שקלים כפשוטו, מניין באמצעות מטבע .ואולם המשנה במסכת שקלים קובעת, שישנה כאן "הוראת קבע"-מדי שנה, על כל אדם מישראל להעביר לקופת המקדש-מחצית השקל-כחלקו בהוצאות הציבוריות הכלליות במקדש. ואכן, כך הדברים מופיעים מפורשות בספר נחמיה ובספר מלכים בהפטרת פרשת שקלים.
הקדמת הקריאה, להעביר מחצית השקל חודש מראש, נועדה לתת תזכורת להיערכות מתאימה מבעוד מועד.
האם יש מכנה משותף בין ארבע הפרשות?
לכאורה המכנה המשותף לכל ארבע הפרשות הנ"ל, עניינו, הערכות והיטהרות לקראת חודש ניסן. פרשת "זכור" יוצאת מכלל זה. כל עניינה זכירת עמלק וקישורו לפורים.
ואולם, הגמרא במסכת מגילה מקשרת גם את 'שקלים' ל'זכור' ואומרת, שרמז נרמז לנו כאן, שכשלונו של המן, ששקל עשרת אלפים ככר כסף, ליתן בידי אחשורוש להשמידנו, נבע מכך, ששקלנו אנו שקלינו לפניו –בראש חודש אדר...
מאידך, ניתן לשלב את 'זכור', עם יתר הפרשיות המיוחדות של ימים אלו, ולומר שישנה כאן הבחנה נוספת לא רק בין עם ישראל ומצרים, אלא גם בין הסגולה הישראלית, מול ההיפך הגמור –העמלקיות.
אנו רואים אם כן, שכל שלש הפרשיות מלבד "שקלים", נושאן, רוחני ואילו "שקלים" לכאורה חריגה, בכך שהינה משהו טכני, חומרי לשם ארגון תקציב המקדש.
עיון נוסף, מורה לנו שדווקא בעניין  ה 'טכני' הזה, יש משהו מאד רוחני. התורה קובעת: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל"- אין אחד מאיתנו יכול, בלא השלמת חברו. כולנו יחד מהוים עם אחד וכולנו ערבים זה בזה.
רק כשכולם נותנים את חלקם נגיע לדבר השלם.
המזכה –מזכה את הכלל ולהיפך –להיפך.הדברים נכונים בכל התורה ובאופן בולט בפרשות השבוע שנקראות בשבועות אלו. יתרו , משפטים, תרומה וכו'.
שפע הדינים והמצוות בהן, אין איש יכול לקיימן כיחיד.
מצוות שונות ללוי, לכהן, לדיין, לחקלאי, לסוחר, לאשה ולאיש.
יחד יכולים אנו לקיים את התורה בכללותה. כל אחד נותן את"החצי" שלו וכך נגיע לשלם. דווקא חצי שקל ולא יותר. אין חלקו של מי מאיתנו גדול מחבירו.
זהו אולי גם משמעות הפסוק במעמד הר סיני –בקבלת התורה: "ויען כל העם –קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה".

יהי רצון, שביום בו הצטרפתי לכלל הצבור כשווה בין שוים, אוכל בע"ה לתת את החצי שלי ולקבל את החצי שלכם.

תודה רבה להורי ולכל חברי ומורי שהביאוני עד הלום.

 ----------------------------------------------