"ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור, למטה יהודה ואמלא אותו רוח אלקים, בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה לחשב מחשבת...." (כי תישא). בננו הצעיר הגיע למצוות בשעה טובה, והרי התהליך זכור ומוכר לנו מימים ימימה: סבתא קונה את התפילין, ואבא מלמד כיצד להניחם. כשהגענו לבצלאל, עד מהרה הבנו, שהפעם זה לא עוד סת"ם עניין טכני... על השולחן הגדול, היו פרושות דוגמאות שונות של תפילין, בשלבי הייצור השונים, ובצלאל - בנעם ובמאור פנים, חקר עם בננו את מקור המצווה בתורה. מלבב היה לראות את בננו, שבדרך כלל ביישן, מרותק ללימוד ומתמלא סקרנות. יחד עימו למדנו על התהליך המרתק של עיבוד עור התפילין, וכתיבת פרשיות התפילין, במגוון הנוסחים הקיימים. אוירה של בצל א-ל וקדושה אפפה אותנו, כשבצלאל סיים את המלאכה לנגד עינינו - השחיל את הקלף אל בית התפילין וסיים את התפירה.