סגנוני כתיבה עין לפני פה

 

• מה הקשר בין חטא המרגלים וסת"ם?
• מה הן ההבדלים בין סגנוני הכתב השונים?
  
  אותיות הא' ב', של לשון הקודש, יש בהן ובסדר כתיבתן, רמזים עמוקים.
  המדרש מגלה  לנו, על איזו מנהיגות נאמר לראשונה במקורותינו, משפט שמשמעו דומה למשפט הנפוץ בימינו: "הם אינם נותנים לעובדות לבלבל אותם" ?
  להלן התשובה המפתיעה.
  
  כידוע, בסדר האותיות ,ע' קודמת ל-פ'.
  הגמרא במסכת סנהדרין ק"ד: מאירה את עיננו , שבמגילת איכה לכאורה נפל שיבוש. כל פסוקי המגילה כתובים ב"סדר רץ", לפי סדר הא' ב': איכה ישבה.. בכו תבכה.גלתה יהודה, וכו'. ואולם החל מהפרק השני ואילך הוחלף מיקומו של הע' ב-פ'. כפי שנראה בפרק ב': "פצו עליך פיהם כל אויבייך", והפסוק הבא מתחיל בעות ע'-"עשה ה' אשר זמם"וכן בפרק ג, הפרק כולו כתוב פסוק פסוק, לפי סדר האותיות א.ב.ג.וכו'.  בהגיעו לע' אנו מגלים שהפ' הוקדמה לה .תחילה מופיעים שלשה פסוקים המתחילים בפ': "פצו עלינו...פחד ופחת...פלגי מים.". ואז מופיעים פסוקים באות ע': "עיני ניגרה...עד " ישקיף...עיני עוללה לנפשי" ושוב בפרק האחרון פרק ד': " פני ה'...ואחר כך. "עודינה תכלינה עיננו אל עזרתנו".
  
  וזו לשון הגמרא בעניין זה:"אמר רבא אמר רבי יוחנן: בשביל מה הקדים פ' לע'?
  
  בשביל מרגלים, שאמרו בפיהם, מה שלא ראו בעיניהם" (וכן באיכה רבה כ"ה).
  כלומר, הסדר באותיות הא' ב', רומז בין היתר, גם לכך, שהעין, זו שבאיברי הגוף, צריכה למלא את תפקידה לפני הפה, לאמור לך:.אל תפתח את הפה בטרם ראית בעיניך!
  
  בחטא המרגלים – הנורא יותר מחטא העגל,לפחות לפי גודלו של העונש, עיקר הכשל היה ב"קונספציה". המרגלים סיפקו שירותי מודיעין, מבלי לראות ולהיות בפועל בשטח. כלומר הפה אצלם פעל לפני העין. את זה מדגיש מחבר מגילת איכה, שבכוונת מכווין מפרק ב' הקדים את הפ' לע'.
  מעניין למצוא, אגב, שבכתב העברי הקדום האות "עי"ן" נכתבה כציור של עין. 
  מה הם ההבדלים המשמעותיים בין כתיבה אשכנזית ("בית יוסף") לכתיבה חסידית ("האר"י"), ובין שתי אלו לכתיבה הספרדית?.
  בלכתך לרכוש מזוזה או תפילין ישאלו אותך: איזה סגנון אתה רוצה?, ואז: מה תענה? ולמה?
  
  עקרונית, כל הסגנונות כשרים, בתנאי, כמובן, שהכתיבה נעשתה כדין. עם זאת כתיבה ספרדית לאשכנזי היא כשרה בדיעבד בלבד.
  
  היוצא מכך באופן מעשי הוא שמשפחה 'אשכנזית' הרוצה לשמור על מנהג אבותיה, ולה מזוזות בכתיבה ספרדית - כל מזוזותיה כשרות – אבל - רק בדיעבד. ובכן, מה הם ההבדלים וממה הם נובעים?
  ראשית יש לציין שההבדלים הם, כנראה, תוצאה של שנות הגלות הארוכה. אין מקורות ברורים כיצד האותיות ייכתבו. כבר ראינו שהאות ש', לכל השיטות, יש לה רגל "מחודדת", כדי לתמוך ברעיון שאותיות ש'ק'ר' אין להן רגלים... על כל פנים בשולחן ערוך יש פירוט-שיטת הבית יוסף, ולפיו האשכנזים כותבים.
  מעניין כי אף על פי שבדרך כלל פסקי השולחן ערוך - "המחבר" מקובלים על הספרדים, כאן, משום מה, בחרו הספרדים מסלול שונה, ולא ברור מה מקורו. גם בכתיבה הספרדית ישנם כמה מקורות ושינויים בינן לבין עצמן.
  עיקר ההבדל בין צורות הכתיבה הוא במקבץ האותיות המתויגות בכתר: שעטנז גץ.
  בכתיבה האשכנזית הן בנויות על בסיס האות ז', ואילו בכתיבה הספרדית על בסיס האות ו'.
  לדוגמא: אפשר לראות זאת בבירור באות ג' ונ'. אם נביט בכתיבה רגילה נראה שהפינה הימנית העליונה באותיות נ' וג' היא ו', ואילו באותיות המובאות לעיל בכתב סת"ם, האות הנראית בפינה הימנית היא ז'.
  אצל החסידים, לעומת זאת, הכותבים בכתב האר"י הקדוש, ייחודו של הכתב בא לידי ביטוי באות ח', הבנויה מו' וז' ולא מחיבור של שתי ז'-כפי הנהוג הן בכתיבה אשכנזית והן בכתיבה ספרדית.
  יצויין, שמלשון המשנה במסכת שבת פרק י"ב :"ביקש לכתוב ח' וכתב שני זיינין"-משתמע כמו כתיבת הב"י – שהחית אכן נכתבת משני זיינין וגישרון-חטטורת מעליהם.
  כל שיטה ומסורותיה, אך אין לכתוב בסגנון מעורב. ראוי שכל כתיבה תהיה אחידה ונאמנה לסגנונה בלבד.
  ראה גם הספר 'רגלו של גימל