על אותיות חריגות ועוד

 מדוע בספר תורה ובכתיבת מזוזה א ותפילין, אנו מוצאים גם אותיות "חריגות" גדולות קטנות ומשוכות?
היכן נוכל למוצאן?
מה הן האותיות שמותר למתוח? מתי מותחים אותיות בכתב סת"ם?
האם מותר להעלות אות ל' לתוך חללה של ד' בשורה מעליה? האם מותר להוריד רגלה של ך לתוך ט' בשורה מתחתיה?

אות זעירה אנו מוצאים, לדוגמא, במילה הראשונה בספר ויקרא: ויקרא. הא' שבסופה זעירה.
אותיות גדולות אנו מוצאים בקריאת שמע, במילה הראשונה ובמילה האחרונה של הפסוק הראשון: שמע...אחד. כאן מעניין לגלות כי שתי אותיות ה"רבתי" הללו מהוות בהצטרפן זו לזו את המילה "עד", ללמדך, שאנחנו, עם ישראל, האומרים "שמע ישראל", מעידים בכך על מלכות ה' בעולם. אנחנו עדי ה'. וכך גם נכתב פסוק זה במזןזה ובתפילין.
בפרשת תזריע, בעניין המצורע, מופיעה המילה "והתגלח", וה"גימ"ל" שבה היא "רבתי": והתגלח. כאן לא מצאתי הסבר לתופעה. הלכה היא למשה מסיני, וכך עברו אלינו הדברים: במסורה.
ישנה גם תופעה של אות קטועה. "הנני נותן לו את בריתי שלום". (במדבר כ"ה י"א) במילה "שלום", בפרשת פנחס, הו' קטועה.

לרשימת כל האותיות החריגות-לחץ

ישנן גם אותיות שמעליהן מסומנות נקודות, כגון בפרשת התוכחה: "לנו ולבנינו עד עולם" (דברים כ"ט כ"ח), שם מופיעות נקודות על כל אות מהמילים "לנו ולבנינו". כל אלו דברים נסתרים, שכאמור, קיבלנום במסורה ממשה רבנו, יחד עם מסורות נוספות.
לעומת זאת "מתיחת" אותיות היא צורך טכני, הנובע אך ורק מאילוצים במלאכת הכתיבה.

האותיות השומרות על צורתן למרות מתיחתן הן: להדר"ת. לפיכך בשעת הצורך אלו האותיות הנבחרות למתיחה ולפעמים גם ק' וא' במקצת.
מתי מותחים אותיות ? ההלכה היא שאין לרווח בין מילה למילה, יותר מרווח של אות אחת, ומאחר שישנם מצבים שבהם הגיע הסופר לסוף שורה, הוא עלול למצוא את עצמו מול רווח גדול הרבה יותר מאשר אות אחת, ולכן, כדי שהמילה האחרונה בשורה אכן תסתיים בסופה ממש, הוא יחפש אות שאפשר "למתוח", ובכך "לצמצם רווחים".
מצב דומה יכול להיווצר גם בסוף פרשייה, או בסוף קטע, או במצב שבו צריך לעמד את הכתוב בעימוד של שירה, כגון בשירת הים או בשירת האזינו.

אורך המתיחה,  תלוי בעירנותו של הסופר. לדוגמא, הוא יכול לצפות מראש שייתקל באילוץ כזה, של סוף שורה, או של סוף פרשייה, וכד', ואז הוא יכול למתוח אותיות אחדות באותה שורה, או אפילו בשורות שלפניה, מתיחה קלה, במקום למתוח אות אחת מתיחה ארוכה.
מצב נוסף המצריך מתיחת אותיות: למשל, כשצריך להעלות ראשו של ל', ומעליו ישנה אות כגון ך או ד'. מצב כזה יכול ליצור שינוי בצורתה של האות שמעל ל-ל', ויכול לפוסלה, לדוגמה, אם ה"דגל" של ה-ל' ייכנס לחלל האות שמעליו.
לחילופין, אפשר להיתקל במצב דומה כשצריך "להוריד" רגלה של ך לתוך אות בשורה שמתחתיה. כדי להימנע ממצב זה מומלץ, אם אפשר, למתוח את המילה אל מעבר למתחם שמעל לאות המגבילה.

בעניין זה ראוי להביא דברים מעניינים מהתלמוד הירושלמי:
במסכת מגילה דף יא. הגמרא מביאה שני מקרים, המתייחסים למצב זה (בתירגום חופשי): "עירב אותיות, יש אומרים כשר ויש אומרים פסול, ואין כאן מחלוקת. כאן מלמעלה וכאן מלמטה", כפי שהוסבר לעיל.
בהקשר זה מועלית בעיה נוספת: האם אפשר לכתוב אות ו"ו בחללה של נון שבסיסה משוך לצד שמאל? כאן נפסק, שכאשר הו"ו אינה נוגעת בבסיסה של ה"נו"ן" הצירוף הזה אפשרי, ומותר. כדי להמחיש את הסוגיה הגמרא מביאה דוגמא את המילים "ארצנו תפארתנו".
היכן מצאנו את הצירוף הזה במקרא? – אין. לא נמצא. ובכן, מדוע הגמרא מביאה דוגמה מצירוף שאינו קיים? -
ועוד: בהמשך הסוגיה, הגמרא מביאה דוגמא של כניסת אותיות משורתן לשורה שמעליהן או לשורה שמתחתיהן, והדוגמה היא:
"ארצך צריכה, תפארתך צריכה" כלומר, להלכה, כשאות כמו ך' נכנסת לחללה של אות בשורה שמתחתיה, כגון אל תוך "טי"ת", הכתיבה פסולה, כי השתנתה צורתה של ה"טי"ת", גם כאן, מעניין לציין שהדוגמאות שהגמרא מביאה אינן נמצאות בכל המקרא. מה נוכל ללמוד מכך? מה המסר?

להפתעתי הרבה מצאתי כאן "מרגלית" אמיתית. במקום להביא פסוק אחר, שבו האותיות "נו"ן" ו"ו"ו" צמודות, כמו בצירוף "לנו ולאבותינו", לדוגמה, הביא התלמוד הירושלמי במקום הכי לא צפוי דרשה מוסתרת: אמירה "ציונית" מהדהדת. ההכרזה: ארצנו תפארתנו,  ואולם,לדאבון לבנו, נכון לעכשיו - ארצך עוד צריכה... וכן גם תפארתך עוד צריכה... כלומר עוד צריכה לבוא לידי ביטוי. איך? כשאנחנו, כל עם ישראל, נאמר מכל הלב ביחד: "ארצנו תפארתנו". דרך זו של הגמרא, למסור לנו מסרים משולה, להבדיל , ללימוד עברית, לדוגמה, באמצעות הסטיקר "העם עם הגולן"....

יהי רצון שנוכל להכריז ביחד, כל עם ישראל, בקול רם ובכל עת –
"ארצנו תפארתנו".

לקטלוג התפילין והטליתות:לחץ כאן.

למקורות נוספים:

מהי בדיקת מזוזה ותפילין

הסב, רבינו תם והתפילין

בדיקת תפילין  

פרטי הלכות ייצור תפילין

האות ש' בבית של ראש

תפילין בשבת, חינוך לקטן

ראה  ערך "תפילין" אנציקלופדיה יהודית באתר דעת.